ואתה קדוש יושב תהלות ישראל

מבוסס על שיעורי הגרי"ד בהגר"מ סולוביציק זצ"ל

יש מחלוקת בין הרמב"ם לרבינו תם אם מברכים שהחיינו על קריאת המגילה ביום או לא. הרמב"ם אומר שאין מברכים שהחיינו על קריאת המגילה ביום מפני שכבר בירכו שהחיינו על קריאת המגילה בלילה. אבל רבינו תם אומר שמברכים שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום. מפני שעיקר קריאתה ביום. עיקר המצווה של קריאת המגילה היא ביום. יש שמסבירים הפשט ברבינו תם שהמצווה של קריאת המגילה מדברי קבלה היא רק ביום. המצווה של קריאת המגילה בלילה היא רק תקנה של רבי יהושע בן לוי. שיש שתי מצוות בקריאת המגילה. יש מצווה מדברי קבלה. והימים האלו נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה. כתוב רק ימים. לא כתוב לילות. אז המצווה מדברי קבלה – מה שאנו קוראים תקנת נביאים – נתקנה רק ביום של פורים ולא בלילה של פורים. וזה שאנו קוראים את המגילה בלילה זה תקנה של ריב"ל. ריב"ל אומר חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר א-לוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. זה תקנת חז"ל ולא תקנת הנביאים. אז עיקר המצווה הוא  ביום ולא בלילה. לכן מברכים שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום. 

אבל הסבר זה לא מובן. מה זה משנה אם זה תקנת נביאים או זה תקנת חז"ל? הרי בין כה וכה זה אותה מצווה. ועושים את המצווה פעמיים. אז למה שיברכו שהחיינו ביום? 

לנו נראה תירוץ אחר. הגמרא במסכת מגילה שואלת למה אנו לא אומרים הלל בפורים על הנס של פורים. יש בגמרא שני תירוצים על זה. רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם {תהילים קיג-א} הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן. תירוץ אחד הוא שנאמר הללוי-ה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה ואכתי עבדי אחשוורוש אנן. זה התירוץ של רבא. התירוץ של רב נחמן הואת שקרייתא זו הלילא.. וככה פוסק הרמב"ם. הרמב"ם פוסק כרב נחמן שאין אומרים הלל בפורים מפני שקריאת המגילה היא ההלל. 

אז יש שני קיומים בקריאת המגילה. קיום אחד הוא לקרוא את המגילה. קיום של מקרא מגילה. ויש גם קיום של הלל על ידי קריאת המגילה. אבל זה שונה מההלל של כל ראש חדש וכל יו"ט. הלל בראש חדש ויו"ט הוא הלל בנוסח של הלל. הללוי-ה הללו עבדי ה'. אנו תמיד אומרים הלל זה. בסוכות, בפסח ובשבועות. וכן בכל ראש חדש. אבל בפורים ההלל צריך להתקיים דווקא על ידי הצורה של קריאת המגילה. אז כשאחד קורא את המגילה יש לו בזה שני קיומים. יש לו קיום של קריאת המגילה. ויש לו קיום מיוחד של הלל של פורים. זה לא כמו ההלל של כל ימים טובים. ההלל בפורים על ידי קריאת המגילה היא חפצא אחרת של הלל. היא לא החפצא של הלל של תהילים של הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אנו בפורים לא אומרים הללוי-ה הללו עבדי ה' . בצאת ישראל ממצרים. זה הלל המצרי. אנו בפורים לא אומרים הלל המצרי. אנו לא אומרים בפורים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. או מן המצר קראתי י-ה. או ה' זכרנו יברך את בית ישראל. בפורים אומרים את ההלל בצורה של קריאת המגילה. כשקוראים את המגילה יש קיום של שבח והודאה. וזה קיום של הלל. 

אז יש שני קיומים. יש קיום של הלל. ויש קיום של מקרא מגילה. אבל הקיום של הלל הוא רק ביום. בלילה אין קיום של הלל. חוץ מליל ראשון של פסח. מפני שכתוב השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג. אבל חוץ מזה, הלל הוא רק ביום ולא בלילה. נמצא שבלילה יש רק קיום אחד של מגילה. יש רק קיום של מקרא מגילה. אין את הקיום של הלל. אבל בקריאת המגילה ביום יש שני קיומים. יש את הקיום של מקרא מגילה ויש את הקיום של הלל. ממילא מברכים שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום. מפני שיש קיום המצווה בקריאת המגילה ביום שאנו לא מקיימים אותו בלילה. זה הקיום של מגילה ביחד עם הלל. 

ואין להקשות הרי אנו לא מברכים שהחיינו על הלל. התירוץ הוא שלא מברכים שהחיינו על הלל של כל יום טוב. אבל ההלל על ידי קריאת המגילה הוא הלל מיוחד שאומרים אותו רק פעם בשנה. למה לא מברכים שהחיינו כל פעם שאומרים הלל? מפני שלא אומרים הלל רק פעם בשנה. אנו אומרים הלל כסדר מפעם לפעם במשך השנה. אבל ההלל בקריאת המגילה היא חפצא של הלל שאנו אומרים אותה רק פעם בשנה. לכן מברכים שהחיינו על הלל זה שהוא חפצא של הלל המורכב ביחד עם קריאת המגילה. 

אז בלילה אנו מברכים שהחיינו על מקרא מגילה. וביום אנו מברכים שהחיינו על המצווה של הלל.  

למה ההלל בפורים נוסח בצורה מיוחדת זו? למה רצו חכמים שאדם יצא ידי חובת הלל על ידי קריאת המגילה? למה לא התקינו החכמים שיאמרו הלל בפורים כמו שאומרים הלל בחנוכה או כמו שאומרים הלל בפסח. גם בליל פסח יש את שני הדברים. יש סיפור יציאת מצרים. ויש הלל. אנו לא אומרים קריאתה זו הילולה. אנו לא אומרים שסיפור יציאת מצרים הוא ההלל. אנו מספרים יציאת מצרים. ואנו אומרים הלל בנפרד. אבל חכמים בפורים זיהו את ההלל עם קריאת המגילה. קריאת המגילה והלל הם שני קיומים. הלל וקריאת המגילה הם שתי חפצאות ושני קיומים. אבל חכמים הרכיבו אותם ביחד כמעשה מצווה אחד. זה על פי הלכה ככה. 

יש שני סוגי הלל. יש הלל המצרי. ויש מה שחז"ל קוראים הלל דפסוקי דזמרה. הגמרא במסכת שבת פרק כל כתבי דף קי"ח: אומרת: א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא. התירוץ של הגמרא הוא כשרבי יוסי אומר יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום הכוונה היא לפסוקי דזמרה. הלוי-ה הללי נפשי את ה'. הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים. הללוי-ה הללו א-ל בקדשו הללוהו ברקיע עזו. אבל אסור לומר הלל המצרי בכל יום. למה? מפני שהלל המצרהוא מותקןעל נס שהוא למעלה מדרך הטבע. שה' משדד מערכות הטבע. רבש"ע שובר את תהליכי הטבע ומשהה באופן זמני את יום ולילה לא ישבותו. רבש"ע משהה באופן זמני את החוק של סיבה ומסובב ורבש"ע באופן ישיר מנהל את העולם. ככה אנו אומרים בהלל המצרי. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. זה נסים למעלה מהטבע. זה הלל המצרי. וככה זה גם בהלל הגדול. למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. גם הלל הגדול הוא בקטגוריה של הלל המצרי. לכן אנו אומרים הלל הגדול בליל פסח. למה הלל נקרא הלל המצרי? מפני שהיסוד של ההלל הוא ליל פסח. השיר הזה יהיה  לכם כליל התקדש חג. היסוד של ההלל של בצאת ישראל ממצרים הוא ליל פסח. שליל פסח – ליל שמורים – הוא סמל של נסים של נפלאות שבהם הטבע נשבר. החוק של סיבה ומסובב נשבר.  נגד תהליך הטבע. רבש"ע שובר את תהליך הטבע. זה הלל המצרי. 

הלל של פסוקי דזמרה הוא לגמרי סוג אחר של הלל. בכל ההלל של פסוקי דזמרה לא מוזכר אפילו נס אחד. הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו. הללוהו שמש וירח.הללוהו כל כוכבי אור. הלל זה של פסוקי דזמרה הוא מאשרי יושבי ביתך והלאה עד כל הנשמה תהלל י-ה. בהלל זה אנו מהללים את ה' איך שהוא מתגלה בטבע עצמו. בלי שום נסים. בלי שום נפלאות. אלא פשוט על ידי הטבע עצמו. אדם מתעורר בבוקר ורואה חמה במזרח ולא אומר יוצר אור אז הוא כאדם שמת. האם צריכים נס יותר גדול לראות את התגלות ה'? האם צריכים לראות את קריעת ים סוף כדי להבין את גדלות הקב"ה? מספיק לראות את גדולתו של ה' מתהליך הטבע. מהפלא של תהליך הטבע. מעצם תהליך הטבע. איך שה' התקין את כל הטבע. יום ולילה לא ישבותו. הכוכבים ומערכות השמים. כל עולם הצומח. מצמיח חציר לבהמה. כמו שדוד מתאר בברכי נפשי. זה פשוט פלאי. פלאי פלאים. ולכן אנו אומרים הלל על הטבע עצמו. 

היהדות לעולם לא רצתה נסים למעלה ממערכות הטבע. רבש"ע קבע בחומש בראשית יום ולילה לא ישבותו. אז הטבע חייב לפעול ולהתנהג כפי החוקים שלו. אסור לשבור חוקי הטבע. אסור לשנות מעשה בראשית. חז"ל אומרים על אחד ששינה ממעשה בראשית כמה מגונה אותו האיש. אסור לעשות את זה. 

אז מתי רבש"ע פועל עם נסים? כשרבש"ע לא יכול להציל את המצב בדרך הטבע. כשיש הכרח לנסים. רבש"ע זקוק לפעול נסים. וכך היה ביציאת מצרים, אם הקב"ה היה יכול לחכות עוד חמישים שנה אז לא היה צורך לעשות את כל הניסים האלו. חז"ל אומרים שהקב"ה כביכול טימא את עצמו במצרים. הפסוק אומר "וארד להצילו". חז"ל אומרים משל לכוהן שאבדה לו תרומתו בבית הקברות ולא רצה לאבד את תרומתו. אז הקב"ה אמר מוטב שאטמא את עצמי כדי להציל את תרומתי שהיא לא תיטמא. המשמעות היא שזו הייתה ירידה עבור הקב"ה. הקב"ה ברא את העולם בששה ימים עם מערכות שלימות של טבע והקב"ה רצה שבני אדם יחיו בהתאם למערכות אלו ושלא יהיה צורך בהשגחה ניסית. שהאדם לא יהיה מעורב במצבים שיגרמו את זה. 

המדרש מתכוון לומר שאם היהודים היו ברום המדרגה במצרים אז היו יוצאים ממצרים בלי נסים. הם היו אז יוצאים ממצרים בדרך הטבע. הקב"ה אז לא היה צריך מכות כמו דם וצפרדע. האם הקב"ה צריך לגלות גדלות שלו על ידי שמצרים התמלא עם צפרדעים. הלא הקוסמוס כולו וכל האנרגיה העפה בקוסמוס וכל תהליך מכני של העולם ותהליך האורגני של העולם איך ששדות צומחות וכל העולם הביולוגי כולל מערכות גופו של אדם הם יותר נסים ויותר מפליאים מכל המכות שה' הביא על מצרים. אם היהודים במצרים היו כמו שצריכים להיות אז רבש"ע לא היה צריך לשבור את חוקי הטבע כדי להוציאם ממצרים. למה רבש"ע שבר את מערכות הטבע? מפני שלא הייתה ברירה אחרת. אם רבש"ע היה מחכה קצת זמן כדי שהיהודים יצאו ממצרים בדרך הטבע אז היהודים היו לגמרי נטמעים במצרים. יציאת מצרים הייתה ירידה עבור רבש"ע. שנאמר וארד להצילו. ה' החדיר את רצונו בכל הטבע. כל הכוכבי לכת וערפיליות מעופף. the flying nebulae. העובדה שאני יכול להזיז את היד שלי. אז\ רבש"ע היה צריך להראות את גדלותו על ידי זה שהוא הוריד פרעה וחייליו לתוך הים סוף? התשובה היא שבעשת חירום הקב"ה צריך לפעול בדרכים חריגים. אבל כשהיהודים זוכים אז הם לא זקוקים שה' יעשה להם נסים. היהודי יכול לטפס למעלה בלי שה' יפעול בנסים עבורו. 

לכן חז"ל אומרים כל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. הוא רוצה שעם ישראל יתקיים על ידי נסים. אז הרי זה מחרף ומגדף. והגמרא אומרת: א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא. ההוא לא בהלל המצרי אלא בהלל דפסוקי דזמרה. בהלל דפסוקי דזמרה, אם אחד מבין את הטבע כמו שדוד חוזה בברכי נפשי, ה' א-לוקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. אז רבי יוסי אומר על זה יהא חלקי עמו. 

הנס של פורים שונה מכל הנסים שהיו. הנס של פורים לא היה נס גלוי. כך חכמי הדרוש מבטאים את זה. הוא היה נס טבעי. זה היה על דרך הטבע. אין בפורים נס כמו קריעת ים סוף. בחנוכה היו שני סוגי נסים. בחנוכה היה הנס של רבים ביד מעטים. זה היה בדרך הטבע. החשמונאים ניצחו על הצבא הסורי. והיה גם הנס של הנרות. נס זה היה למעלה מדרך הטבע. אבל בפורים אין שום דבר שהיה נס למעלה מדרך הטבע. אחשוורוש היה טיפש. לפעמים אחד השפיע עליו בכיוון מסוים, ואח"כ הוא שינה את כיוון שלו מפני שמישהו אחרהשפיע עליו אחרת. הסיפור כולו היה בדרך הטבע. 

למנצח על אילת השחר א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי. חז"ל אומרים שאסתר אמרה את זה כשהיא עמדה להיכנס לאחשוורוש בלי להיות מוזמנת. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ולכן אחרי קריאת המגילה בלילה אנו אומרים ואתה קדוש. ככה עושים לא רק כשליל פורים הוא במוצאי שבת אלא ככה עושים בכל ליל פורים אחרי קריאת המגילה. מפני שאסתר אמרה למנצח על אילת השחר א-לי א-לי למה עזבתני ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אסתר הייתה נכנסת לאחשוורוש אף שהיא ידעה שכל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל חצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית. לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום. וחז"ל אומרים שאחשוורוש אפילו לא רצה להושיט לאסתר את שרביט הזהב. אז אסתר הבינה שהיא  כבר תפסיד את החיים שלה. שמיד ייקחו אותה ויהרגו אותה. אז אסתר שאלה א-לי א-לי למה עזבתני. היא חשבה שיקרה לה נס כמו במצרים. כמו בגדעון. כמו בשלמה המלך. רבש"ע יעשה נסים. אסתר הסכימה ללכת מתוך מחשבה שהיא תביא את הישועה על ידי נסים. היא  תביא נסים כמו הנסים בהלל המצרי. אבל הדבר לא זז ממקומו. אז היא אמרה א-לי א-לי למה עזבתני. אבל היא מיד הבינה ואמרה. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. המילה קדוש פירושה כשאחד הוא פרוש ונבדל. המילה מופיעה לפעמים גם לגבי טומאה. לא יהיה קדש בבני ישראל. לא תהיה קדשה בבנות ישראל. מפני שהקדש והקדשה – הזונה – הייתה מובדלת מהעם. היא הייתה חוץ למחנה. קדושים תהיו פירוש נפרדים ופרושים. זה קדושה. קדושה היא הבדלה. כשרבש"ע מנהיג את העולם בדרך הטבע אז רבש"ע הוא קדוש. רבש"ע הוא מכוסה. לא רואים אותו. כשה' עשה נפלאות במצרים רבש"ע לא היה קדוש. כולם ראו אותו. זה א-לי ואנוהו. רבש"ע אז לא היה קדוש. רבש"ע היה גלוי מפני שהיו נסים גלויים. אבל כשרבש"ע מנהיג את העולם בדרך הטבע והכול מכוסה בענן ואנו לא רואים איך רבש"ע פועל ומה רבש"ע רוצה, אנו לא מבינים מה משמעות הדברים שקורים, אז רבש"ע הוא קדוש. איפה שזה וירד ה' בענן זה תמיד קדוש. אז אסתר אמרה ואתה  קדוש. אני עכשיו מבינה שהישועה תבוא על ידי קדוש. שה' הוא יושב תהלות ישראל. התהלות שאנו אומרים כל יום אינן הלל המצרי. התהלות שאנו אומרים בכל יום הן לא על נסים. אלא רבש"ע עושה את הפלאים בדרך הטבע. וסכותה בענן. רבש"ע הוא מכוסה בענן. אבל רבש"ע בכל זאת מנהיג את העלם והכול מגיע למטרות הנכונות. 

אז פורים הוא הסמל של ישועת ישראל שאינה גלויה לעיניים. לא רואים אותה . נראה שהכול הולך לפי טבעו של עולם. אבל רבש"ע מסבב את המקרים ככה. אין שום דבר נדיר במקרים. לא רואים שום דבר חריג במקרים. המקרים הם כמו מקרים של כל יום. אבל רבש"ע מצרף את המקרים ומסבב את הדברים עד שבסוף צומחת הישועה. לכן חז"ל אומרים שאסתר נקראת אילת השחר. אילת השחר אינה עולה מהר. אילת השחר היא לא כמו השמש שרואים אתו ברור. אלא היא אור שעולה לאט לאט. אילת השחר היא עמוד השחר. המזרח נהיה מואר לאט לאט. וכמסתכלים מרחוק קשה להבחין שהמזרח נהיה יותר מואר. אלא שיותר מאוחר מבחינים שהמזרח כן נהיה יותר מואר. 

לכן חכמים לא התקינו שיאמרו הלל המצרי בפורים. מפני שאין שייכות בין הלל המצרי לפורים. פורים הוא הנס של ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. רבש"ע הוא מכוסה. רבש"ע מנהיג את העולם על ידי יום ולילה לא ישבותו. שום דבר לא משנה. הכול הולך בדרך הטבע. הים לא נקרע. המן לא מת פתאום מיתה משונה. היד של אחשוורוש לא נחתך פתאום. ואין דם בפרס. אלא צריכים ללכת למלך ולהתחנן לפניו. לבקש רחמים ממנו. ותפול לפני רגליו, ותבך ותתחנן לו. אז נראה שהכול הולך לפי טבעו של עולם. אבל רואים בצירוף כל המקרים איך שרבש"ע מנהיג את העולם. כמו שאילת השחר עולה מתוך החושך של הלילה. ואתה קדוש. רבש"ע הוא מכוסה. זה נראה שה' הוא רחוק. שה' הוא מובדל ופרוש. אבל זו היא גדולתו של העם היהודי שלעולם לא רצה להיוושע על ידי נסים. יושב תהלות ישראל. מפני שאסור לומר הלל המצרי בכל יום. מי הוא היושב תהלות ישראל? זה לא ש-די. ש-די הוא משדד מערכות הטבע. אלא הקדוש הוא יושב תהלות ישראל. הקדוש הוא מכוסה ופרוש. לא רואים אותו. ויש כאלו ר"ל שאומרים לית דין ולית דיין. כשרואים שהמלך והמן ישבו לשתות ויהודים הם בצער אז יש כאלו שח"ו אומרים לית דין ולית דיין. אבל זה לא נכון. ואתה קדוש. ה' לא נראה לעין. אי אפשר לומר זה א-לי ואנוהו. אי אפשר להצביע באצבע על התגלות השכינה. אבל אנו אומרים את השירה של אז ישיר רק פעם אחת. אבל יושב תהלות ישראל הוא ואתה קדוש. 

ולכן כשיהודי קורא את המגילה בפורים הוא אומר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וקרא זה אל זה ואמר. קדוש קדוש קדוש ה' צבא-ות מלוא כל הארץ כבודו. צבא-ות הוא מחנה. הרבה פרטים נקרא צבא-ות. ויכולו השמים והארץ וכל פרטם. הפרטים כולם נקראים צבא-ות. רבש"ע לפעמים מתגלה על ידי פרטים. על ידי פרטים קטנים. זה לא נראה לעין. אנו בשעת מעשה לא מבינים כלום. לאן כל המעשה מוביל? מה הייתה חשיבות של הפרטים השונים? אבל אנו אח"כ רואים ומבינים.

ואנו מפרשים את זה בסדרא דקדושה. קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. זה נראה שרבש"ע לא נמצא פה אלא רבש"ע נמצא בשמי מרומא. שרבש"ע בכלל לא מסתכל על העולם. כשרבש"ע הוא בבחינה של קדוש אז המצב נראה כל כך גרוע כאילו רבש"ע בכלל לא מסתכל על העולם. שח"ו אין שום השגחה. זה הקדוש הראשון. קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. אבל אנו מיד אומרים שזה טעות. אנו אמנם לא רואים את רבש"ע. אבל אנו יודעים קדיש על ארעא עובד גבורתיה. מה שקורה פה בארץ הוא לו ורבש"ע מוביל את העולם למטרה. ואנו גם יודעים קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. שה' יוביל את הכול למטרה העליונה. 

זה התהליך שאנו קוראים עליו במגילה . כשאנו אומרים את ההגדה אנו לא צריכים לומר ואתה קדוש. היהודי בסדר לא אומר ואתה קדוש. כשמגישים את המצות בסדר וכשמטיפים את היין ואומרים דם צפרדע כינים ערוב דבר שחין לא אומרים ואתה קדוש. מפני שהיה גילוי שכינה. משה הביא את המכות על ידי המטה. האם אז אנו צריכים לומר ואתה קדוש?! אנו רואים בעיניים שלנו שרבש"ע הוא קדיש על ארעא עובד גבורתיה. היו יכולים להצביע באצבע ולומר זה א-לי ואנוהו. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. באותות ובמופתים. באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' א –לוקיכם במצרים לעיניך. 

אבל זה לא מה שאנו קוראים במגילה . אנו קוראים על מלך שיכור וטיפש שמושפע מאחרים איך לנהל את המלכות שלו. ואם היועץ הוא רשע אז המלך אומר לו הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. המלך הוא שיכור ומוסר את ניהול המלכות ליועץ שלו. והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. היועץ הוא איש רע. והעם היהודי נשאר לבד מוקף משונאים מכל הצדדים. 

אבל יש פרק אחד במגילה שהוא מפליא. בלילה ההוא. בלילה חשוך. כשרבש"ע היה קדוש. בכלל לא ראו את רבש"ע. כולם חשבו קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. רבש"ע הוא מובדל ופרוש במקומו בשמי מרומא. אף אחד לא האמין שרבש"ע יתערב במצב. העם היהודי היה עם מפוזר ומופרד בין כל העמים ואין אף אחד שעמד לצדו. ולא היה שום לימוד זכות עליו. אף אחד לא רוצה להתחבר לעם זה. ויש קטגוריה תמידית נגד העם הזה. את דתי המלך אינם עושים ועל המלך אין שוה להניחם. אז המצב היה נראה רע מאוד. זה היה בלילה ההוא. בלילה מר. המלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. ואיזו תועלת יש בזה שמרדכי זעק זעקה גדולה ומרה. הוא אמנם ישב בשער המלך. אבל לא היו נותנים ליהודי להיכנס לדבר עם המלך. כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק. מרדכי היה נראה שלעפער. ושלעפער לא יכול להיכנס למלך.

אבל דווקא פה יש את נקודת המפנה. בלילה ההוא. באותו לילה חשוך. שהיה נראה שואתה קדוש כבר לא יגיע לתהלות ישראל. זה קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. בכלל לא ראו קדיש על ארעא עובד גבורתיה. על ארעא ראו רק איך שהמן משתלט. וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. אף אחד לא אכפת לו ממה שמרדכי אומר. מרדכי היה בלבוש שק. אף אחד לא שם לב למה שהקבצנים אומרים. אף אחד לא מכבד אותו. ויזעק זעקה גדולה ומרה. שיזעק! אף אחד בכלל לא שם לב אליו. ועוד אומרים על מרדכי שהוא אזרח לא נאמן למלכות. שאם הוא היה אזרח נאמן למלכות אז הוא היה מסכים לגזירה של המן. אזרח נאמן מסכים לכל ההחלטות של המלכות. זה השכל הפשוט של גויים. 

אז בלילה ההוא. באותו לילה חשוך. המצב היה רע. זה היה ואתה קדוש. זה היה בינתיים רחוק מיושב תהלות ישראל. רחוק מלעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. אבל בלילה ההוא נדדה שנת המלך. מי לא  ישן? מה זה מעניין אותנו שאחשוורוש לא ישן. אלא חז"ל אומרים נדדה שנת מלכו של עולם. רבש"ע לא ישן באותו לילה. הקדוש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה לא ישן באותו לילה. רבש"ע לא ישן. אמנם הלילה לא נעלם מהר. אבל בתוך הלילה מתחילים להתפתח דברים שמובילים לאט לאט לישועה. ויהיו נקראים. וימצא כתוב. והלאה כל הסיפור. נדדה שנת מלכו של עולם. הואתה קדוש לא ישן. זה היה בתוך הדרמה של הטבע. לא היו שום נסים. הואתה קדוש לא ישן. ומכיוון שהואתה קדוש לא ישן אז גלגל המאורעות התחיל לנוע. עד שהגיע לויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. וחמת המלך שככה. חז"ל אומרים שזה מלכו של עולם. מפני שלא מעניין אותנו הכעס של אחשוורוש. אלא רבש"ע נרגע. 

זה הגדולה של האומה היהודית. לכן אין טעם לומר הלל המצרי בפורים. הלל המצרי אומרים רק כשבאים להנציח אירועים שבהם אמרו זה א-לי ואנוהו. אבל כשזה ואתה קדוש אז זה יושב תהלות ישראל. אז קוראים את המגילה. מי שמבין את המגילה מבין את תהליכים אלו של ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ומי שלא מבין את המגילה אז הוא לא מבין את התהליך הזה של ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אז הוא לא יוצא ידי חובת קריאת מגילה והוא לא יוצא ידי מצוות הלל. 

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. היא נקראת איגרת כמו שכתוב וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית: והיא נקראת ספר שנאמר ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. מגילת אסתר נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. צריכים לתפור את המגילה בגידי בהמה טהורה בדיוק  כמו שעושים בספר תורה. בגידי בהמה טהורה ולא בחוטי פשתן. 

ספר בלשון הקודש פירושו על קלף. נייר לא נקרא ספר. ספר בלשון הקודש פירושו דבר שקיים לדורות. דבר שקיים לאורך שנים רבות. כתוב: וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה'. וכתוב: כה אמר ה' צבאו-ת א-לוקי  ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים  ספר הוא שטר ראיה. אחד זקוק לשטר ראיה לא רק היום אלא גם בעוד כמה שנים וגם בעוד חמישים שנה. גם בעוד מאה שנה. גם בעוד מאתים שנה. 

והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר. חז"ל אומרים יכול יכתוב על הנייר ת"ל על ספר. מלמד שאינו כותבו אלא על הגוויל. נייר לא מתקיים הרבה זמן. ונייר בזמן חז"ל בכלל לא היה מתקיים להרבה זמן. אבל קלף מתקיים להרבה זמן. המגילות שנמצאו קרוב לים המלח הם עדיין שלימות. קלף מתקיים להרבה זמן.

אגרת הוא נייר. קוראים את האיגרת ואז זורקים אותה. 

הגמרא במנחות דף ל"ב: אומרת: אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. רש"י שם מפרש: כתבה איגרת. בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא: במזוזה אם מוסיפים יו"ד או מורידים יו"ד הוא פסול. אבל כשאחד כותב איגרת זה לא משנה אם הוא עושה טעות באיות. אבל כשאחד כותב ספר שישתמשו בו לעוד מאות שנים הוא מקפיד שלא יהיו בספר שום טעויות. 

הגדולה של מגילת אסתר היא שהיא שני הדברים. היא איגרת והיא גם ספר. החיצוניות שלה היא איגרת. היא סיפור מעשה. סיפור מעשה של מלך שיכור עם יועץ ראשי שבלבל את המוח שלו. והמלך נדנד לפעמים לכיוון אחד ולפעמים לכיוון הפוך. חז"ל אומרים שאחשוורוש היה מלך טיפש. שהרג את אשתו עבור אוהבו ואז הרג את אוהבו עבור אשתו. הוא הרג את ושתי מפני שממוכן יעץ לו לעשות ככה. ואח"כ הוא הרג את המן מפני שאסתר בקשה ממנו לעשות את זה. הוא היה כמו נדנד. ורק תחת מלך כזה יכול לקום אחד כמו המן. כשיש מלך חזק ויציב אז אחד כמו המן לא יכול לעלות לשלטון. היטלר עלה לשלטון מפני שהיה נשיא חלש לגרמניה, הינדנברג. אז זה סך הכול סיפור מעשה. ולגבי מעשה, הפרטים הם לא חשובים. זה איגרת. וכאיגרת אין מה ללמוד ממנו. קוראים את המעשה שבתוך האיגרת ואז זורקים את האיגרת. ומבחינה זו היה מספיק שהמגילה תהיה נתפרת בחוטי פשתן. חוטי פשתן לא מתקיימים להרבה זמן. חוטי פשתן נקרעים מהר. אם המגילה הייתה רק איגרת אז זה היה  מספיק לתפור את המגילה עם חוטי פשתן. מפני שזה רק  סיפור מעשה יפה.

אבל מצד שני, המגילה גם נקראת ספר. היא כזה ספר גדול של ההיסטוריה היהודית שמונח בו היסוד של יהדות שיהודים אומרים הלל לריבונו של עולם לא רק על הנסים של מצרים אלא גם על נסי הטבע. על נסים נסתרים. כמו בהלל של פסוקי דזמרה. 

בלילה ההוא. בלילה חשוך ומר. חשיכה עבותה. לא ראו אף אחד. לא ראו ישועה, לא מלמעלה ולא מלמטה. לא  משה ולא מטה. לא נסים ונפלאות. מלאכים לא הגיעו לעזור. אבל בכל זאת, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. אף אחד אפילו לא ידע שנדדה שנת מלכו של עולם. כל אחד חשב שמלכות של עולם ישן ושכח על עם ישראל. כך חשבו הרבה לגבי השואה שבה נהרגו ששה מיליון יהודים. בלילה ההוא נדדה שנת המלך. זה ספר גדול של ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אסתר בהתחלה חשבה א-לי א-לי למה עזבתני. זה היה לילה חשוך ומר. א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי. אבל היא מיד אמרה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אני מרגישה שלמרות זה שאתה ה' הוא קדוש ופרוש, אתה יושב תהלות ישראל. המגילה היא גם ספר. ומכיוון שהיא ספר אז אסור לתפור אותה עם חוטי פשתן. צריכים לתפור אותה בדיוק כמו שתופרים ספר תורה. צריכים להבין את המגילה. ואם אין טהרת הנפש אז אי אפשר להבין את המגילה. 

חז"ל אומרים דברי שלום ואמת מכאן שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. רבינו תם מפרש שהיינו כמו הפסוק של שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד. איך אנו צריכים להבין השוויה זו? מעשה עם מלך שיכור הוא כמו יסוד היהדות של שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד?! מה כתוב בשמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד? מתי יהודים אמרו שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד? כשהיהודים יצאו ממצרים הם לא היו צריכים לומר שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד. הם אמרו שירה. כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים. מתי יהודים אמרו שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד? כשמסרו את נפשם על קידוש השם. בלילה ההוא . כשזה היה א-לי א-לי למה עזבתני. היה נדמה שהכול היה חשוך ומר. והיהודים בכל זאת האמינו ואמרו שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד. נשמתו של רבי עקיבא יצאה עם אמירת אחד. היו סורקים את בשרו עם מסרקות של ברזל. והוא אמר שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד. ויצאה נשמתו באחד. רבי עקיבא ראה את ריבונו של עולם בתוך אותו לילה חשוך ומר. הוא היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד. 

וזה המגילה. בלילה ההוא נדדה שנת המלך. דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. 

הגמרא שאלה למה לא אומרים הלל בפורים. ורב נחמן ענה איזה הלל נאמר בפורים? הלל המצרי?! הגדולה של פורים היא שהוא אינו הלל המצרי. פורים הוא לא הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן. הלל המצרי לא היה גדולה לפורים. הגדולה של פורים היא שזה היה בלילה ההוא ובלילה ההוא האמינו. בלילה ההוא כשאסתר אמרה א-לי א-לי למה עזבתני היא מיד אמרה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. זה אמנם נראה קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. שאין לריבונו של עולם מגע עם העולם. שהעולם נשלט על ידי המן. אבל האמת היא ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ולכן אומרים ואתה קדוש אחרי קריאת המגילה. מפני שזה כל העניין של המגילה. אבל ההלל של פורים הוא על ידי קריאתה של המגילה. המגילה עצמה היא ספר.

יש מחלוקת תנאים במשנה במסכת מגילה מאיפה צריכים להתחיל את קריאת המגילה. רבי יהודה אומר מאיש יהודי היה בשושן הבירה. רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה גדל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא. ורבי מאיר אומר שצריכים לקרוא את המגילה כולה. אבל רשב"י בברייתא אומר שמתחילים לקרוא מבלילה ההוא נדדה שנת המלך. והיינו משום שהישועה מתחילה מבלילה ההוא נדדה שנת המלך. אבל רבי יוסי אומר שאי אפשר לקרוא רק על הישועה. אם צריכים לקרוא על הישועה אז צריכים קודם לקרוא אחר הדברים האלה. ורבי יהודה אומר שמתחילים מאיש יהודי היה בשושן. מכיוון שמרדכי ואסתר היו מעורבים בהבאת הישועה אז צריכים קודם לספר  מי היה מרדכי ומי הייתה אסתר המלכה. אבל רבי מאיר אומר שצריכים להתחיל מתחילת המגילה, והיינו ויהי בימי המלך אחשוורוש. וההלכה היא כרבי מאיר. אבל האם אנו צריכים לספר על אחשוורוש ועל ושתי המלכה ועל ממוכן? למה חשוב לנו לספר על ושתי אם היא כן רצתה לבוא או היא לא רצתה לבוא? ולמה חשוב לנו לקרוא על העובדה  שאחשוורוש היה שיכור. האם על קריאה כזו אנו צריכים לברך לקרוא מגילה? האם צדיקים וקדושי עליון צריכים לספר על המשתה של אחשוורוש?

התירוץ הוא שכל פרט במגילה הוא חשוב ומשמעותי.  אחשוורוש נהיה שיכור ואמר להביא את ושתי לסעודה וושתי סירבה לבוא. ואז ממוכן נתן עצה לאחשוורוש להרוג את ושתי. כל זה הוביל לבסוף לישועה של עם ישראל. אם אחשוורוש לא היה הורג את ושתי אז אסתר לא הייתה נכנסת לתמונה בכלל. שאז אחשוורוש לא היה לוקח את אסתר כמלכה. ואם אסתר לא הייתה מלכה אז לא היה הנס של פורים קורה. אמנם יהודים בשעת מעשה לא הבינו מה קורה. הריב בין אחשוורוש לושתי היה לגמרי לא רלוונטי ליהודים במלכות אחשוורוש. אבל יותר מאוחר הבינו שהנס התחיל ברגע שאחשוורוש נהיה שיכור. כטוב לב המלך ביין. באותו רגע התחיל התהליך שהוביל לנדדה שנת המלך. מהרגע של כטוב לב המלך ביין התחיל ה' להניע את גלגל של שרשרת האירועים שהובילו לישועת ישראל. עד שהגיע הנס הגדול של ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. 

הוא ספר מפני שכל פרט במגילה הוא חשוב. כל פרט הוא חיוני כדי להראות את הנס. אבל הוא גם ספר מפני שהוא מגילה לדורות. מפני שהסיפור עם המן לא נגמר עם המן. הוא סיפור לדורות. חכמי הדרוש שואלים למה פורים נקרא בלשון רבים? הרי היה בימי המן רק פור אחד. המן אמר על שם הפור . אז היום היה צריך להיקרא בלשון יחיד פור ולא פורים בלשון רבים. אבל התירוץ הוא פשוט. אם הסיפור של המגילה היה סיפור אך ורק בקשר להמן אז היום אין הכי נמי היה צריך להיקרא פור. אבל מאז הזמן של המן היו עוד חמישים פורים. חמישים גורלות להשמיד ולהרוג. ולכן היום נקרא פורים.

ולכן אסתר שלחה לחכמים כתבוני לדורות. אבל חכמים קצת פחדו. למה? הם התייחסו לאירועים האלו כמעשה בודד. שמע ישראל הוא לדורות. אבל המגילה היא רק סיפור של מעשה בודד. עד שמצאו מקרא מפורש בתורה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כי מחה אמחה את זכר עמלק . פרשת עמלק לא נגמרה. זה תמיד יחזור על עצמו. 

וכשעמלק מגיע אין נסים. זה דבר מעניין. ה' עשה כל כך הרבה נסים במצרים. התיצבו וראו א ת ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. ואתם תחרישון. משה אמר לבני ישראל שהם לא צריכים לעשות שום דבר. ה' יעשה את הכול עבורם. אבל כשמגיעים למלחמת עמלק משה אומר ליהושע: בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. למה לא היה צפוי שרבש"ע יעשה נסים להכות בעמלק כמו שרבש"ע עשה לגבי פרעה? התירוץ הוא שה' עושה נסים לגבי שונאים אחרים. אבל לגבי עמלק, היהודים עצמם צריכים להילחם. צריכים להילחם ולנצח עמלק בדרך הטבע. אין הלל המצרי לגבי המלחמה והמאבק עם עמלק. השירה לה' על הניצחון נגד עמלק תתבטאת במגילת אסתר.  

למה? מפני שמלחמה של עמלק היא בעצם לא נגד העם היהודי אלא הוא מלחמה נגד ריבונו של עולם. עמלק שונא את ריבונו של עולם. אבל עמלק לא יכול ללחום נגד ריבונו של עולם. מה עמלק יכול לעשות נגד א-לוקי ישראל? אז כדי להילחם נגד א-לוקי ישראל עמלק החליט להכחיד את עם ישראל. המאבק של עמלק הוא מפני שמרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. מרדכי חי אחרת. למרדכי יש שבת אחרת. יש לו לוח שנה אחר. הוא אוכל באופן אחר. הוא מתפלל באופן אחר. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. המאבק של עמלק הוא נגד א-לוקי ישראל. וכשהמאבק הוא נגד א-לוקי ישראל ולכן נלחמים נגד ישראל אז רבש"ע לא עושה נסים להציל את ישראל. פרעה לא  לחם נגד א-לוקי ישראל. פרעה רק רצה שיהיו לו עבדים. וכשנלחמים נגד יהודים אז רבש"ע מתערב ואנו רואים איך שרבש"ע מציל את ישראל. אבל כשנלחמים נגד ריבונו של עולם אז רבש"ע לא מתערב בגלוי כדי להציל את ישראל. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. כי הגידו לו את עם מרדכי. והיינו שהמן חשב שעם מרדכי הוא בדיוק כמו מרדכי.  אם מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה אז גם הסנדלר לא יכרע ולא ישתחווה. אפשר להשפיע לרעה על יהודים לעשות הרבה דברים רעים. אבל כשזה מגיע לעבודה זרה, יהודים לא זזים מהמקום. ולכן המן אמר ודתיהם שונות מכל עם. המן לא כעס על יהודים. המן כעס על הדת של היהודים. על הייחודיות של היהודים. על העקשנות של יהודים להחזיק בתורה ולהמשיך ללמוד תורה ולקיים את דתם. בזה רבש"ע לא עוזר בדרך נס. בזה רבש"ע הוא מלכתחילה ואתה קדוש. רבש"ע נותן ליהודים להוביל את המאבק. 

ויש במאבק רגעים שבהם אנו אומרים כמו אסתר: א-לי א-לי למה עזבתני. חז"ל אומרים שסוף הלילה הוא יותר חשוך מקודם. והסיבה היא פשוטה. שקודם יש אור מהבתים. אבל בסוף לילה אנשים ישנים וכבר אין אור בבתיהם. אז סוף הלילה הוא הכי חשוך. והיהודי בסוף הלילה מחכה לאילת השחר שעולה על המזרח לאט לאט. אמנם אומרים א-לי א-לי למה עזבתני. אבל במלחמת עמלק אנו מסיימים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.